טיול: יום גולן וכנרת
התחלה: תל אביב
מסלול: עמק יזראעל, הר
טבור, צומת גולני, צומת
עמיאד, מחניים, משמר הירדן,
מצפה גדות, קצרין, עין גב,
מושב כנרת, יבנאל, עפולה,
קבוץ מזרא, כביש הוף, תל
אביב
Yavneel
7.10.1901-
עשר משפחות (בשלב הראשון
עשרה גברים ושתי נשים)
מעוזבי ההתיישבות בחורן
- מתיישבות על אדמת "ימה"
היא יבנאל.
אהבת ציון
חברה לישוב
ארץ ישראל שנוסדה בשנת
1882 בווינה . מיסדיה
היו ד"ר ראובן בירר (1835-1931) ,יליד
לבוב, שלמד בתקופה זו רפואה באוניברסיטת וינה
והרב החרדי ר' שלמה שפיצר
. אל החברה החדשה הצטרף
גם פרץ
סמולנסקין . ר' שלמה שפיצר פרש בעקבות התנגדותו של פרץ
סמולנסקין למתן אופי אורתודוכסי לאגודה
.מולנסקין פרץ (1885-1840)
נולד ברוסיה
הלבנה, למד באודסה והיה
ממייסדי אגודת סופר עברי
והוגה דעות, ממבשרי התנועה
הלאומית ".הסטודנטים
הלאומית "קדימה" בווינה. התפרנס מהוראה
ועשה נפשות לתנועת ההשכלה.
מאוחר יותר
פנה
לה עורף וראה בה סכנה מחשש
להתבוללות. הוא הטיף להתעוררות
לאומית יהודית, דגל בשימוש בשפה העברית
ובטיפוח תרבות ישראל.
משנת
1868 ועד יום מותו, הוציא לאור
את הירחון
העברי "השחר" בווינה, שפרסם
מיטב מיצירות התקופה.
לאחר "הפרעות בנגב" בשנת 1881, העמיד את רעיון
ישוב ארץ ישראל
במרכז פעילותו. באמצעות
מאמריו שהתפרסמו בירחונו
תמך ברעיונות תנועת "חיבת ציון" והצליח להחדיר את רעיונותיו
בקרב משכילים
רבים.
כתב שבעה ספרים שהתפרסמו
בקרב בני דורו, בהם הרומנים
"קבורת חמור" ו"התועה
בדרכי החיים
הפרעות בנגב
רעות
בנגב
פינסקר יהודה
ליב (ליאון)
פרעות
ביהודים שאירעו בדרום
מערב רוסיה בשנת 1881 על ידי קבוצת מהפכנים
רוסיים תוך ניצול התקופה
שבין רצח הצאר אלכסנדר
השני ועד להתגבשותה
של מדיניות חדשה כלפי
היהודים. הפרעות הללו
כונו על ידי סופרים יהודיים "הסופות בנגב" או
"הפרעות בנגב" כיון שאירעו
בחלק הדרומי של מערב רוסיה.
הפרעות
הללו החלו ב- 15 באפריל 1881 בעיר
אליזבת- גראד
שבחבל אוקראינה ומשם
התפשטו למקומות נוספים .
בין
ההוגים היהודים הראשונים
שהתעוררו לאחר הפרעות ניתן למנות את ד"ר יהודה לייב פינסקר שקרא להתפכח מרעיון
האמנציפציה וקרא בחוברת
שפרסם לאוטו-אמנציפציה (שחרור עצמי) . בעקבות
קריאתו נוסדה תנועת "חיבת ציון" והחלה העלייה הראשונה.
חיבת ציון
הרב
שמואל מוהליבר
תנועה
יהודית לאומית שהוקמה
לאחר הפוגרום של תרמ"א ( 1881 ) , שאירע בערי רוסיה
וידוע בשם "הסופות בנגב",
ושמה לה למטרה לפעול לשובו בפועל של העם היהודי
לציון. האגודות הציוניות
הראשונות נוסדו בשנת
תרמ"ב – תרמ"ג
במספר
גדול של מרכזים יהודיים :חובבי ציון בעיר אודסה, זרובבל בעיר וילנה, חברת ישוב
ארץ ישראל בביאליסטוק, שארית ישראל בוורשה, קיבוץ נדחי ישראל
במינסק, אחוות ציון בפטרבורג. אגודות נוספות
הוקמו בקובנה,
ריגה,
חרקוב, בריסק דליטא, רוסטוב
ועוד.
בראש
התנועה שעברה , כאש בשדה
קוצים בכל ערי רוסיה הצארית, עמדו מובילי
דעה בתחום הלאומי ובהם
רבנים וראשי קהילות, משכילים
ואישי ציבור.
בין המשכילים ניתן למנות
את ד"ר י. ל. פינסקר מאודיסה,
אליהו אליעזר פרידמן ( אח"כ עורך "הצופה"
בוורשה ), ר' שמואל יוסף פין
, הסופר בשפה הרוסית יהודה
לייב לוואנדה
ונחמיה נתנזון בווילנה,
ד"ר יוסף חזנוביץ, המשורר
מ.מ דוליצקי, יעקב ספירשטיין והרב שמואל מוהליבר שלאחר
מינויו לרב העיר ביאליסטוק השפיע רבות על היהודים
בעיר, הסופר וההסטוריון
העברי שאול פנחס רבינוביץ
(שפר), ישראל
יסינובסקי, המשורר שמעון
שמואל פרוג, ד"ר רוטנברג
וד"ר זמנהוף – יוצר האספרנטו מוורשה, קלונימוס
זאב ויצוצקי ויונאס במוסקבה,
הרב מרדכי עליאשברג בפטרבורג, רופא
העצבים מקייב ד"ר מכס מנדלשטאם
ועוד.
אל
התנועה הצטרפו בני נוער
רבים בכל רחבי המדינה.
ועידת
היסוד של התנועה התכנסה
ב- 6 בנובמבר 1884 בעיר קטוביץ שעל גבול רוסיה
וגרמניה וזאת ביוזמתם
של פינסקר ולילנבלום.
בוועידה שנושאת את השם ועידת קטוביץ השתתפו 36 באי כוח של האגודות
ברחבי רוסיה,
גרמניה, רומניה, צרפת ואנגליה.
לוועד הפועל נבחרו 18 חברים
ונקבע שמקום מושב מרכז התנועה יהיה בברלין.
ליושב ראש הוועד הפועל
נבחר פינסקר וליו"ר הכבוד
נבחר מוהליבר
ההתיישבות בחורן
חורן Golan
מתיישבי החורן, אנשי
העלייה הראשונה, דיברו
ביניהם רק יידיש, לא הבינו
בחקלאות, לא את שפת שכניהם
ולא את הארץ שהייתה לנחלתם.
יהודים חרדיים, אנשי עסקים
מצליחים, מגלויות רומניה,
רוסיה, בולגריה, אנגליה,
קנדה וארה"ב, אוהבי ציון,
שהקימו יותר מעשר מושבות,
לא הרחק מרמת מגשימים
של היום.
החסידים ויישוב הארץ
רב
שמחה בונם
נתן
את דעתו על צרות ישראל
. הוא היה הראשון בעולם
החסידים לראות בגאולת
ארץ ישראל פטרון לבעיות
בגולה. על ידי רכישת אדמות
ובנין הריסות , אבל טרם
בא המשיח הסביר חברו האדמו"ר
רבי הנוך הניך, תמה רבי
שמחה בונם על סיר משה מונטפייורי
שאינו נותן את דעתו לגאול
את ארץ ישראל מידי הטורקים:
מה בצע בגאולת אדמה אם
טרם באה הפקודה מאת ה' ית'
"לא כן בני, אם רק תגאול את
האדמה מידיהם
קרובה הגאולה לבוא.
משמר הירדן
משמר הירדן הייתה מושבה שהוקמה בגליל העליון בזמן העלייה הראשונה. המושבה נחרבה במלחמת העצמאות.
המושבה שכנה
על כביש צפת-דמשק (היום: כביש 91) ממערב
לגשר בנות-יעקב. היא הוקמה לראשונה
בשנת 1884 כחווה חקלאית
פרטית בשם "שושנת הירדן".
לאחר שנוכח בעליה כי לא
יצלח לבדו לתחזק את החווה
הנידחת מכרה מחולקת ליהודים
שאחזו באדמה בעזרה כספית
של "חובבי ציון". הם ייסדו את המושבה
משמר הירדן, בחודש אלול שנת תר"ן (ספטמבר
1890). ב-1898 נטלה תחת חסותה
את המושבה חברת יק"א שרכשה
עוד אדמות והוסיפה מתיישבים.
רוב אנשי המושבה נטו להימנות
על תומכי התורה הרוויזיוניסטית
של זאב ז'בוטינסקי.
המייסדים
של המושבה היו: חיים גלבגיסר,
חיים יוסל טייטלבוים,
צבי שניידר, איציק מוינשטיר
(אנגלברג), שלמה לוי גרוסמן,
יעקב צבי פייגלין, שיינוך,
וייסבליט, ובסלר, לוין,
וורהפטיג, בלשניקוב, ליפשיץ,
קנטור, הרצוג, סגל, תמרי,
לובובסקי, שור, שניידמן,
הרוקח ר' משה לוריא, רוזנטאל,
לרנר, גרבובסקי, טויסטר,
הלפרין, שוורץ, יעקובסון,
פינקלר, אלפסי, בטגארד,
כהן.
במלחמת העצמאות, ב- 6 ביוני תקפו הכוחות הסוריים את היישוב, אך ההתקפה
נהדפה. ב-10 ביוני 1948 (ג' בסיוון תש"ח) הותקף שוב היישוב,
והפעם המושבה נכבשה והוחרבה
לאחר שנערכו קרבות מבית
לבית. בקרב נהרגו 14 אנשים
מתושבי וממגיני המושבה.
מקצת התושבים אשר נותרו
בחיים לאחר הקרב הקשה,
נפלו בשבי הסורי ושהו
בו 13 חודשים. בתום המלחמה,
בכ"ב בתמוז תש"ט, 20 ביולי 1949 חזר השטח לשליטה
ישראלית במסגרת הסכמי שביתת הנשק, אולם המושבה לא
נבנתה מחדש. על אדמותיה
הוקמו הקיבוץ גדות ומושב העובדים
משמר הירדן.
סיפור נפילת
משמר הירדן שנוי במחלוקת
בין יוצאי האצ"ל וההגנה. אנשי האצ"ל וצאצאי
תושבי היישוב טוענים
כי הגעת גדוד 23 מחטיבת כרמלי שהוקצה כתגבורת
להגנת היישוב עוכבה על
ידי מפקדת חטיבת עודד שהייתה אחראית
על האזור, בשל הזיהוי של
המושבה עם התנועה הרוויזיוניסטית.
יתרה מזאת, נטען שכוחות
ההגנה עצרו כוחות תגבורת
של האצ"ל בראש פינה ומנעו מהם להגיע
לעזרת המושבה. מנגד, טוענים
אנשי חטיבת עודד שהגדוד
מכרמלי לא הספיק להגיע
לעזרת המושבה בגלל שהוא
עבר לאזור מחזית הגליל המערבי, ולא הספיק
להתארגן בגזרה החדשה.
מהמושבה
המקורית נשתמרו כמה בתים
הרוסים. הם שולבו באתר
הנצחה למושבה שהוקם במקום.
